כעשרים שנה, מהימים שלאחר מלחמת ששת הימים ועד סוף שנות השמונים, כותבת נטליה הימלפארב, אמנית מבריקה, נטולת עכבות, לשני נמענים, דמויות מפתח בחייה - זאב רובין, אהובה הנשוי, ולאה, ידידת נפשה. על הכול היא כותבת, על רחשי לבה הסמויים ועל ההתרחשויות הגדולות בחייה, על אלי מלחי, הגבר שנישאה לו, מומחה לדנטה הרדוף שדים פרטיים שנטליה יכולה רק לשערם, על בנה ובתה, על יצירתה, לבטיה, תשוקותיה, על הסצנה האמנותית שמקיפה אותה. גם אחרים כותבים, לנטליה ועל אודותיה; בראש ובראשונה זאב ולאה, אך גם אומנים מן הזירה המקומית של אותן שנים. ובאמצעות חליפת המכתבים המרתקת הזאת נפרשת בחדות תקופה שלמה, כשני עשורים שבמרוצתם משנה ישראל את פניה - שלוש מלחמות ומהפכים חברתיים ופוליטיים, מניפה רבגונית של התרחשויות ועלילות, אירועים הסטוריים, פרשיות אהבים, סיפורי יתמות ונחמה הנשזרים זה בזה, מניעים זה את זה, חורצים האחד את גורל האחר, כמו גם את דרך חייהם של בני הדור הבא.