אלן גליסון, עיתונאית מפילדלפיה, אימצה את ויל, פעוט מקסים בן שנה, אחרי שפגשה בו כאשר הכינה כתבת מגזין על מחלקת לב-ילדים בבית חולים. ויל הבריא ועכשיו הוא בן שלוש. אלן מגדלת אותו לבדה.
ערב אחד, כשהיא חוזרת הביתה אל בנה, אלן מוצאת בתיבת הדואר מודעת "נעדרים" עם הדמיית מחשב ובה תצלום של ילד שנחטף לפני שנתיים במיאמי הרחוקה, בהיותו בן שנה. התמונה מציגה אותו כפי שייראה בגיל שלוש.
שמו טימותי ברוורמן.
טימותי דומה כשתי טיפות מים לוויל שלה.
אלן חווה את הסיוט האיום ביותר שהורה מאמץ יכול להעלות על דעתו. היא נקרעת בין רצונה לשמור על בנה, לבין שאיפתה, כעיתונאית וכאדם, לדעת את האמת. חששותיה גוברים כאשר התחקיר שהיא עורכת מגלה שעורכת הדין שטיפלה באימוץ - שלכאורה היה חוקי לחלוטין - התאבדה כעבור שלושה שבועות, שמי שהציגה את עצמה כאמו הביולוגית של ויל מתה ממנת יתר של הרואין, ושמי ששמו הופיע על טופס האימוץ כאביו דומה דמיון חשוד לקלסתרון של חוטפו של טימותי.
אלן מחליטה להתמודד עם התעלומה ולגלות אם ויל הוא אכן הילד החטוף, גם אם המחיר יהיה כבד מנשוא. היא טסה למיאמי כדי להשיג בסתר דגימות די.אן.איי של הוריו של טימותי. אך בשובה הביתה, מצפות לה סכנות חמורות בהרבה: היא עלולה לאבד לא רק את ילדה - אלא גם את חייה.