בית מאיה, אחת היצירות המרשימות ביותר של הסיפורת האירופית במאה התשע־עשרה ותרגום ראשון של רומן מאת אֵסָה דֶה קֶיְרוֹשׁ לעברית, הוא אחד מנכסי צאן ברזל של הספרות הפורטוגלית, ואינו נופל במאומה מיצירות מופת אוניברסליות שהעניקו לאנושות באותה מאה סופרים כגון בלזק, דיקנס, טולסטוי ופלובר.

הרומן רחב היריעה, שהתפרסם בשנת 1888 ומהווה את אחד ההישגים הספרותיים המובהקים בכל הדורות, הוא סאגה רבת עוצמה ועתירת השראה, שכותבה מגולל בכישרון ובהומור את קורותיה של משפחת אצולה היורדת מגדולתה.

במרכזו ניצב קַרְלוּשׁ דָה מאיה, הרופא יפה התואר, שריד אחרון לאחת מן המשפחות העשירות והידועות ביותר בליסבון. קרלוש הוא צעיר סקרן, עתיר רעיונות חדשניים ומודעות חברתית, ועם זאת נראה כי האמנות, הספרות וחיי החברה הסוערים של ליסבון קוסמים לו יותר מן הרפואה וחיי המעשה. לפיכך הוא מרבה לבלות עם חברו הטוב אֵגָה בתיאטרון, בנשפים, בקריאת ספרות ובפרשיות אהבים. הוא מנהל אורח חיים ראוותני, פזרני ונהנתני, עד שיום אחד, בפסעו באחד מרחובותיה של ליסבון, הוא מבחין באישה בעלת יופי אלוהי. כאשר הוא מצליח להתוודע למריה אֵדוּאַרְדָה היפהפייה, מתברר כי המשיכה בין השניים הדדית ועמוקה. ואולם, ידו ההפכפכה של הגורל חושפת סודות אפלים מן העבר שאינם מאפשרים לאושרם להיות בר קיימא.

מבעד לקורותיהם של שלושה דורות במשפחת מאיה, מאפשר הרומן לקוראיו לעקוב אחרי כשבעים שנים מרתקות בדברי ימיה של פורטוגל. תיאור חיי המותרות בחברה הגבוהה של ליסבון בשלהי המאה התשע־עשרה מבטא את התפוררותה המוסרית של החברה הפורטוגלית, ומשקף לא רק ממלכה נחשלת שהיתה בעבר הלא־רחוק אימפריה עולמית, וכעת היא מדינה מתרוששת בפאתי מערב, אלא גם חברה מסורתית המוותרת בקלות דעת על מורשתה, ומתרוקנת בהדרגה מרוב ערכיה הרוחניים.