בארבעה-עשר סיפורים המשלבים בדיון ומציאות, דן-בניה סרי חוזר אל בית הוריו, אל רגעי האושר והכאב של ילדותו, שמהם צמחו עולמו הספרותי וסגנונו המוכרים והאהובים. בנדיבות ובחמלה, אך גם במבט חד וביקורתי,
סרי מתבונן בשכונת ילדותו ובאנשים שהתגוררו בה, נפרד מהם ובו בזמן מצליח להחיות את עולמם הצבעוני ואת לשונם הססגונית.
"אינני בא אל שכונת ילדותי כהיסטריון, ובוודאי לא כמי שמנסה לכתוב את תולדותיה. כל שיש לי משכונת חסד זו צפון בתוך ליבי, מאיר וזוהר מאותן תמונות ילדות חמות שנשתמרו בי מימים רחוקים.
"אל תמונות אלו שב אני עתה ברחמים. אל הבתים הסמטאות, האנשים. אל אותם ריחות וניגונים, שלל סוחף של מראות קסומים, מראות שלב נרגש ואוהב מנסה, בספק ייאוש, לגלות מתוכם את חיבוקם האחרון של ההולכים.
"ומבעד להמיית געגועיו של ילד, שאפשר שלא בגר בי מעולם, שב אני לאסוף את רסיסי ילדותי מבעד לתכריכיהם של המתים האהובים שלי."

אדם שב אל ביתו הוא ספרו השישי של דן בניה סרי, מחבר "עוגיות המלח של סבתא סולטנה", "ציפורי צל" ו"חתונה בוכרית". כל ספריו הקודמים היו לרבי-מכר וזכו לשבחי הביקורת.