"רותי הרימה את מבטה אל השעון שעל הקיר הצהוב ממול. השעה היתה שמונה. היא מצמצה לרגע והתאמצה להתרומם עם נועם. עומדת בקצה המסדרון, נועם בזרועותיה, ראתה את אביה נכנס בצעדים מהוססים. היה נדמה לה שחמשת הצעדים של האיש גדול המידות הזה נמשכו לנצח, ועם כל צעד הלכה והתעצמה ההבנה בעיניים, עוטפת אותה בחושך. היא הביטה בשעון. השעה עדיין שמונה... המבט בעניו הלך והשחיר, ממלא את גופה בגלידי קרח."

בדירה קטנה בירושלים, שבתקרתה קרוע חור של פגז, מנסה אישה צעירה לשקם את חייה אחרי מותו של בעלה במלחמת ששת הימים. בין אדי השניצלים וערימות החיתולים היא מנסה לאסוף את רסיסי חייה ולהתמודד עם ילדתה הכואבת, הדומה לאביה כל כך.

אביטל דיקר, שחקנית, מגוללת ברגישות ובאיפוק מציאות כאובה. מאז הלילה ההוא הוא ספרה הראשון.