"היה לי ברור שהוא לא רופא שיניים אמיתי ושהוא משתיל לי מצלמה בתוך השן. לא ניסיתי להתנגד כי לא רציתי לגלות שאני יודע על קיומן של מצלמות שיניים זעירות. אמנם אני לא נראה כמו מישהו שיש לו מושג מה באמת קורה בעולם המזוין שלנו, מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים של היקום הזה, אבל אני אף פעם לא הייתי מי שחושבים שאני."

סיפוריו של ליאור דיין – כמו הסיפור "מצלמות שן הן עסק מחורבן", שממנו צוטט לעיל – עוסקים בסיטואציות בנאליות לכאורה, דוגמת ביקור אצל רופא השיניים, שפורצות לרגע את גבולותיהן ומתרחקות מהצפוי והמוכר, ולפעמים אף נודדות אל עבר הסוריאליסטי.

בלשון יומיומית פשוטה, ותוך שימוש נרחב בדיאלוגים ובהרבה הומור, מצליח דיין לספק לנו סיפורים שנטועים עמוק בהוויה הישראלית ועוסקים בדמויות שרובן מוכרות היטב לקורא: זוג שעובר להתגורר יחד, עיתונאי שמשתוקק להביא סקופ, חיילים ביחידה סודית ועוד. אלא שבאמצעות תפניות ופיתולים בלתי צפויים בעלילה או שינוי פתאומי בהתנהגותו של אחד הגיבורים, מצליחים הסיפורים להאיר את הצד האבסורדי של החיים.